חזרה לשגרה

 כשהשגרה חוזרת הגוף והנפש רק מתחילים לעכל.
בזמני חירום אנחנו פועלים מתוך מצב הישרדות, מערכת ה־fight, flight or freeze נכנסת לפעולה, ואנחנו עסוקים ב"לתפקד". 

יש פחות מקום לעיבוד רגשי או הקשבה פנימית.

 דווקא כשהמצב נרגע, כשהשגרה חוזרת והגוף "מאמין" שאפשר לנשום, אז מתחילה ההתפרקות.

פתאום מופיעים תסמינים פיזיים ורגשיים שנראים "לא קשורים": פריחות, אפטות, אלרגיות, כאבי ראש, עייפות או תגובות רגשיות  התפרצויות זעם, בכי, חרדה, קושי בהפרדות, בעיות שינה.
הגוף והנפש בעצם אומרים – עכשיו יש מקום להרגיש.

למה זה קורה?

כשמערכת העצבים במצב חירום, הורמוני סטרס כמו קורטיזול ואדרנלין מווסתים את כל המערכות בגוף כך שיתמקדו בהישרדות. 

כשהאיום חולף, המערכת הפרה-סימפתטית מופעלת והיא מזמינה את הגוף לעבד את מה שנדחה.

זו הסיבה שילדים וגם מבוגרים עשויים לחוות קשיים דווקא אחרי שהכול "נרגע".

איך לעזור לילדים (ולעצמנו) לעבור את החזרה לשגרה?

1. תרגיל נשימות הפרח והנר: להריח פרח (שאיפה) ולכבות נר (נשיפה). 
2. מיינדפולנס יומיומי : אפשר לתרגל מיינדפולנס ברכבת המחשבות – לדמיין שכל מחשבה היא קרון שעובר, או ספינת מחשבות ששטה ברוגע.
3. ביטוי רגשי דרך גוף ותנועה תנועה עוזרת לשחרר מתחים שהצטברו במערכת העצבים.

 אפשר לעודד ריקוד חופשי, הליכה מודעת, יוגה , קפיצה בטרמפולינה או אפילו חיבוק חזק שמווסת את מערכת העצבים.

4. יצירה וביטוי לא מילולי :ציור, פלסטלינה, בנייה בלגו, בישול  כל פעילות שבה הילד יוצר מאפשרת ביטוי עקיף לרגשות שלא תמיד אפשר לדבר אותם.
5.  טקסים קבועים: סיפור לפני השינה, ארוחה משפחתית, הליכה קבועה אחר הצהריים. 

השגרה הקטנה מייצרת תחושת שליטה וביטחון.

6. מגע והרגעה גופנית : מגע נעים, עיסוי קל בכפות הידיים או ברגליים, אמבטיה ארוכה וחמה.

7. תחביב חדש או חוג:  תחביב חדש מאפשר חוויית התחדשות ומחזק תחושת מסוגלות, וזה מרגיע את מערכת העצבים.

8. דוגמה אישית: ילדים לומדים מהאופן שבו ההורה מתמודד. אם ההורה מדבר על רגשות, מתרגל נשימות, ומכיר בכך ש"חזרה לשגרה זה לא תמיד קל" – הילד מרגיש שזה בסדר גם עבורו.