זה מתחיל ב"מטומטם"

בכל פעם שרץ ברשת עוד סרטון אלימות קשה מבית ספר, כולם מזדעזעים מהמכות. אני? אני מזדעזעת מהקולות שנשמעים ברקע. מהצחוק של הילדים שמצלמים, מהאדישות של אלו שעומדים מסביב, ומהלעג שהופך את ההשפלה של ילד אחד לחגיגה ויראלית של עשרות אחרים. כשמדברים על אלימות בבתי הספר, קל מאוד ליפול למקום מאשים. אבל האמת היא שבשטח, המורים וההורים נלחמים מדי יום בשיטפון של רשתות חברתיות, סרטונים ויראליים ושפה שהולכת ונהיית קשוחה יותר. זה לא שמישהו לא עושה מספיק  זה שהכלים הישנים כבר לא תמיד מספיקים מול הדינמיקה החדשה.
כדי לייצר שינוי אמיתי, אנחנו לא צריכים "עוד מאותו הדבר". אנחנו צריכים לחזור לבסיס – למקום שבו ה"מטומטם" וה"סתומה" הופכים לנורמה. שם, בשיח היומיומי, נמצא המפתח לביטחון (Security) של הילדים שלנו.
אז מה עושים "על אמת"? הנה 3 פתרונות מעשיים שעובדים בשטח:
1. מודל "אפס סובלנות למילים מקטינות"אלימות פיזית מתחילה בזלזול מילולי. השינוי מתחיל כשאנחנו, כמבוגרים משמעותיים, מפסיקים להתייחס ל"מפגר" או "מוזר" כאל "סתם צחוק בין ילדים".
הפעולה: יצירת חוזה כיתתי/משפחתי שבו מילים מקטינות מקבלות מענה מיידי. לא בעונש, אלא בשיח – "אצלנו לא מדברים ככה כי זה סודק את הביטחון של כולנו".
2. הופכים את ה"תלמידים" לשומרי סףבסרטוני אלימות, הכוח נמצא בידיים של אלו שמצלמים וצוחקים. בלי קהל – אין הצגה.
הפעולה: עבודה קבוצתית על "הרוב הדומם". אנחנו צריכים לתת לילדים כלים וגיבוי להיות אלו שאומרים בווטסאפ: "זה לא מצחיק, תמחקו את זה". כשילד אחד מעז לדבר, האדישות נשברת.
3. "זמן מוגנות" – יוזמים שיח לפני הפיצוץאל תחכו לאירוע האלים כדי לדבר עליו.הפעולה: הקדישו 10 דקות קבועות בשבוע (בבית או בכיתה) לשיחה על "מה קרה השבוע בווטסאפ/בהפסקה?". כשנותנים מקום לתחושות של הילדים ה"שקופים" לפני שהם נפגעים, אנחנו בונים רשת ביטחון שמונעת את ההסלמה הבאה.
השינוי מתחיל מהשורש, מהפרטים הקטנים של חיי היום-יום. כשאנחנו מחזירים לילדים את המוגנות המילולית, אנחנו בונים להם עמוד שדרה חברתי שיעמוד איתן גם מול הסרטון הבא.4. טכניקת "ההשהיה": לעצור את הוויראליותהבעיה: סרטון או הודעה פוגענית מופצים בשניות, והנזק נעשה לפני שמישהו בכלל הספיק להגיב.
הפתרון המעשי: ללמד ילדים את "חוק 10 השניות". לפני שמעבירים הלאה, לפני שמגיבים ב-LOL, עוצרים ושואלים: "האם הייתי רוצה שזה יפורסם עליי?"מאמינה שאפשר גם אחרת.